<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך חיי</h1>
<h2>דף קיד:</h2>
גר' בשלהי יבמות [קכ"א ע"ב] הל' ר' יהוד' בן בבא אומ' הגוי אם היה מתכוין אין עדותו עדות, ובגמ' הא לא נתכוין עדותו עדות היכי משכחת במסיח לפי תומו כי ההוא דהוה קאמ' ואזיל מאן איכא בי חיי שכיב חיי, ואנסביה רב יוסף לדביתהו. גר' בהגוזל בת' הל' א"ר יוחנ' בן ברוקה נאמנ' אשה לומ' מיכאן יצא נחיל זה [ב"ק קי"ד ע"ב], אמ' רב אשי אין מסיח לפי תומו מוכשר אלא לעדות אשה בלבד. ומסקנ' הת' דכל בדרבנן נמי מסיח לפי תומו כשר, ושבויה נמי משום דבשבויה הקלו כדמסיק הת' ובכתובות פ"ב [כ"ה ע"ב] בפלוגת' דר' ור' חייא (דיחד) [דחד] העלה בן על פי אביו לכהונ' ור' חייא העלה אח על פי אחיו ללויה, וצריך לפר' בתרומה ומעשר דרבנ'. ונר' כל דבר אע"פ שהוא איסור תורה ואסו' ישר' לגרום על ידי גוי כגון מלאכה בשבת או מטיל מום בקדשי' שנ' [כל מום] לא יהיה בו אם הסיח ישר' לפי תומו ולא נתכון שיעשנו הגוי והגוי עשאו אע"פ שלדעת ישר' עשאו אינו אסור. וההיא דבכורו' פ' כל פסולי המוקדשין [ל"ה ע"א] מעשה בזכר של רחלים זקן ושערו מדולדל ראהו קסדור אחד אמ' מה טיבו של זכר זה אמרו בכור הוא ואינו נשחט אלא א"כ היה בו מום נטל פגיום וצרם באזנו ובא מעשה לפני חכמ' והתירו וראה שהתירו הלך וצרם באזני בכורות אחרים ואסרו וכו', עד זה הכלל כל שהוא לדעתו אסור ושלא לדעתו מותר ובגמ' כל שהוא לדעתו לאיתויי גרמא ושלא לדעתו מותר לאיתויי מסיח לפי תומו שאע"פ שהגוי עושה בשביל ישר' כיון שהישר' לא היה כלל שיעשנו הגוי אין זו גרמ' כדמסיק רבא דלא שנא כי אמ' אלא א"כ היה בו מום ולא שנא כי אמ' אלא א"כ נעשה בו מום כיון דממילא הוא לא שנא ומותר וכן נמי לעניין שבת כגון גוי שהדליק את הנר או עשה כבש לירד בו [שבת קכ"ב ע"א] דבר שהוא לצורכו ולצורך כמה כדמסיק רבא דאע"ג דאותו גוי מכירו של ר"ג היה וגוי נשתמש בו לא חשיב ליה כאילו לדעת ישר' עשאו ולאביי נמי כיון שלא בפניו עשאו אע"ג דמכירו לא חשיב ליה לדעת ישר'. וה"ה במסיח לפי תומו מיהו מילוי מים וליקוט עשבים בכל ענין שהוא לדעת ישר' אסור לרבא דליכא למיתלי הכא נר לאחד נר למאה אבל לאביי שלא בפניו הכל מותר.
